נושאים

איך קובה הפכה לאקולוגית

איך קובה הפכה לאקולוגית


We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

מאת ריצ'רד לווינס

כשבעיות סביבתיות ממשיכות להחמיר למרות מחקר אינטנסיבי ורטוריקה, כיצד הגיעה מדינת עולם שלישית ענייה שנצורה על ידי שכנה עוינת לצאת לפרויקט פיתוח אקולוגי המשלב בתוכו מטרות קיימות, הון ואיכות חיים?

השאלה שאנסה לענות עליה היא, איך קובה השיגה זאת?

כאשר הבעיות הסביבתיות ממשיכות להחמיר למרות מחקר אינטנסיבי ורטוריקה, כיצד הגיעה מדינת עולם שלישית ענייה שנצורה על ידי שכנה עוינת לצאת לפרויקט פיתוח אקולוגי המשלב קיימות, הון ואיכות חיים ביעדיו? כיצד השגת מחויבות לתוכנית המשלבת אזורים מוגנים, חקלאות אקולוגית ואורגנית, רמות בריאות הציבור נמוכות יותר מאלה של מדינות סקנדינביה, חינוך סביבתי, כיסוי בריאותי, תכנון עירוני וכלכלי עם הגנה על הסביבה ובמקביל לאמנות העיקריות על הסביבה של כדור הארץ?


למרות שהמחויבות לאגרואקולוגיה ולפיתוח אקולוגי היא חדשה יחסית, היא אינה, כפי שמזויף לעתים קרובות, מענה חירום מאולתר לתקופה המיוחדת, המשבר הכלכלי שנוצר בעקבות קריסת יחסי הסחר של קובה עם ברית המועצות והקשחתו. כלכלת המלחמה של אמריקה. למעשה, שורשיה בהיסטוריה המורכבת של מדע המושבה, אנטי-אימפריאליזם, הולדת קהילה של אנשי איכות הסביבה המודעים לעצמם ותמורות החברה הקובנית מאז שנת 1959.

מומחים מתחומים שונים נוטים להשתמש במערכות ניתוח שונות, ברמות שונות של מחקר כדי להסביר את התהליכים הנצפים. היסטוריונים מתחקים אחר הצעדים שננקטו בקמפיינים של אוריינות ופרויקטים של גן בוטני באמצעות התוכנית הסביבתית הלאומית הנוכחית. סוציולוגים הצליחו להצביע על הארגונים המוסדיים, על תפקיד האו"ם, המשרדים, מוסדות המחקר וארגונים לא ממשלתיים שניתחו ונחקרו. אנליסטים פוליטיים התמקדו במערכת המשפט ומתי וכיצד התקבלו החלטות מסוימות או על ידי הכנת אירועים חד פעמיים, האדם הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון לבצע מחויבות אקולוגית מסוימת. היסטוריונים אינטלקטואליים הראו את רוחב ועומק המודעות והדאגה הסביבתית, סכסוכי הדברה ועבודה פילוסופית ותוצאותיהם כמעט בלתי נמנעות. כלכלנים פיתחו את התקופה המיוחדת והראו כיצד דחיפות המחסור אילצה לחשוב מחדש על האסטרטגיה החקלאית והתעשייתית.

בתור מרקסיסט, אני רואה בכל הגישות הללו דרכי הפשטה שונות המיושמות על אותה מציאות מורכבת ברמות רבות, המכלול שהוא ההסבר המלא. אז אנסה למקם את כל התיאורים והפרשנויות השונות הללו בהקשר של סוציאליזם קובני מתפתח. הסבר מורכב ומפורט לתופעה אינו אנטיתזה של תיאוריה או הכללה. במקום זאת, זה דורש תיאוריה של מורכבות ותהליך.

האינטרס העיקרי שלי הוא לא תיאור מצב הסביבה בקובה או קטלוג של הצלחות וטעויות אלא מסלול האבולוציה של החברה הקובנית ביחסיה עם שאר הטבע. התזה שלי היא שכל סוג של חברה מפתח מערכות יחסים משלו עם סביבתו וכי אלטרנטיבה אקולוגית להתפתחות היא לפחות סמויה בתהליך הסוציאליסטי, שוויונית ככל שהיא משתתפת. למרות כל העליות והירידות, התנודות והסכסוכים זה נראה יותר ויותר כתכונה מרכזית. כשזה לא המקרה, כאשר תהליך זה מבוטל, כפי שקרה בברית המועצות ובמזרח אירופה, הפרעה זו היוותה סימפטום להתפרקות הפרויקט הסוציאליסטי האירופי.

אתחיל עם מדע קובני בכלל, אחר כך מדע ומדיניות סביבה ולבסוף עם חקלאות כמקרה קונקרטי.

מַדָע

ההערכה המודרניסטית של ז'וזה מרטי ללמידה הצטרפה להערכה הסוציאליסטית המסורתית של המדע כדי לעודד מהפכנים צעירים לתת עדיפות גבוהה יותר למדע כבר מימי המהפכה הראשונים. החזון הסוציאליסטי הקלאסי היה שידע מדעי הופק מהעושר שנוצר על ידי העובדים אך היה מונופול על ידי העשירים כדי להשתמש בו לטובת עצמם ולבנות מכשירי כוח. לפיכך, השבת הידע המדעי על ידי אנשים הייתה מטרה משותפת חשובה ביותר ברחבי העולם וכל ידע מדעי שנלמד נחשב לניצחון. יתר על כן, הספרות המדעית נתפסה כשחרור מאובסורנטיזם ומחוסר סובלנות דתית. חדשות או דיונים מדעיים הופיעו לעתים קרובות בפרסומים סוציאליסטים וקומוניסטים. סמינרים ציבוריים באנגליה, ארצות הברית ורוסיה תרמו למטרה זו. סבי שלי, שהיה בוגר שנה ג ', האמין שעל כל העובדים הסוציאליסטים להיות בעלי ידע מינימלי בקוסמולוגיה, היסטוריה ואבולוציה. בקובה הקדם-מהפכנית, הקוראים של מפעלי טבק נשכרו על ידי עובדים לקרוא מקלאסיקות עולמיות לספרות מדעית בזמן שעבדו.

לפיכך, זה היה טבעי שמהפכנים קובנים יסתכלו על המדע בהתפתחות הכלכלית וכחלק מהתרבות הדרושה להיות אדם חופשי. בשנת 1960 הוזמן פידל קסטרו לדבר על האגודה הקובנית לספלולוגיה [1]. בשיחה זו הוא הציע כי "עתיד ארצנו יהיה עתידם של אנשי המדע." (בספרה משנת 2002, סילביה מרטינז מתקנת סקסיזם ומנסחת אותו כ"גברים ונשים של מדע ").

התנאים המוקדמים למדע הקובני המודרני כיום סופקו בשנותיו המהפכניות הראשונות על ידי מסעות אוריינות, שהחלו את הקרב בכיתה ו '. אויבי המהפכה הבינו את משמעות החינוך, ו- CIA תמכו בכנופיות נגד מהפכניות שרצחו שני עובדי אוריינות צעירים, קונרדו בניטס גרסיה ומנואל אסקונדה דומנך. אולם המדינה הגיעה למלוא אוריינותה והמשיכה להרחיב את החינוך ההמוני לתיכון ולהגדיל אותו לרמות השכלה גבוהה, עם מרכזי אוניברסיטאות בכל עירייה ותוכניות מיוחדות לקשישים, אנשים שנשרו מבית הספר, נכים ומובטלים תעשיית הסוכר. כעת יש לקובה, עם רק 2% מאוכלוסיית אמריקה הלטינית, 11% מהמדענים שלה, חלק טוב מהם נשים.

יותר מ -1.3% מהאוכלוסייה עובדים במדעים, רמה דומה לזו של המדינות המפותחות ביותר. ישנם למעלה מ -100 מרכזי מחקר מרכזיים וכן מדורים במוסדות שונים המיועדים ללימוד בתחומים שונים. לפיזיקאים לבדם יש 40 מרכזי מעבדה, שכל אחד מהם מונה 500 חוקרים הפיזיקאים במצב מוצק וגרעיני, אופטיקה, גיאופיזיקה וחלל, פיזיקה מתמטית ופיזיקה רפואית (קסטרו דיאז-בלארט, 2004). ישנם כ -80 מרכזים העוסקים במחקר במדעי החברה, ולומדים תחומים כמו שוליים, הפרעה בתפקוד החברתי, נושאים מגדריים וגזעיים, אי-שוויון שהתגלה מזמן ונמצא עדכני. המדע הקובני תפס מקום חשוב בתחומי בריאות הציבור ורפואה, חקלאות, אלקטרוניקה ופדגוגיה. טבלה 1 מציגה כמה מההישגים הגדולים של המדע הקובני.

שולחן 1
כמה מההישגים החשובים ביותר של מדע וטכנולוגיה קובנית.

271 תרופות חדשות
24 מערכות אבחון
SUMA (מערכת איתור HIV אולטרה-מיקרו-אנליטית)
ייצור של 90% מהתרופות הדרושות.
מלגנין (84% יעיל כנגד ויטיליגו)
חיסון מנינגוקוקוס B
חיסון נגד הפטיטיס B
חיסון נגד המפילוס שפעת
טיפול בכוויות גורם חמור
נוגדן חד שבטי HB3 לגידולים באפיתל, במיוחד של הראש
צוואר.
חומר PPG נגד כולסטרול
תרופות אנטי-רטרו-ויראליות נגד איידס
שליטה ב- HIV / איידס בגורם סיכון של 0.03% באמצעות איתור, הסגר, טיפול וחינוך
תמותת תינוקות בסביבות 6.5 לאלף לידות חי (יחד
עם קנדה, הטובה בחצי הכדור)
מיגור פוליו, מלריה ואיידס בילדות
תוכנית משולבת לטיפול ברטינוז פיגמנטוזה
מרכז נוירו-שיקומי
אורטופדיה: פיתוח מקבעים חיצוניים
פסיכיאטריה: הדגשת חשיבות האשפוז החוץ, ריפוי בעיסוק ושילוב בקהילה
בנק דם ללא HIV ללא HIV
ייצור זרעים סניטריים (גידולים צמחיים)
נגזרות של קני סוכר לקירור, תרופות וייצור אנרגיה ונייר
שיטות ביולוגיות לתחזוקה ושיפור פוריות הקרקע
מערכות הדברה ביולוגיות למזיקים באמצעות שחרור טפילים
יערות מחדש ואזורים מוגנים

בכל בעיה של מדינות עולם שלישי מתעוררות, כיצד ניתן לעשות מדע בו זמנית בינלאומי במובן של חיבור להתקדמות הקהילה המדעית העולמית ובכל זאת עם עדיפות לצרכי החברה שלה? בתקציב נמוך? בקובה זה מסתכם בכ -10,000 פזו לכל מדען. שער החליפין הוא בדרך כלל 26 פזו לדולר, אך זהו אומדן נמוך למדי של ערכו הריאלי באי.
בארה"ב הסכום לכל מדען הוא כ- 200,000 $.

מחסור במשאבים מציב עדיפות קפדנית לכל צורך. זה מייצר חוסר שוויון זמין.

כל מי שזקוק לדיאליזה בכליות מקבל את זה, אך ריאגנטים לרוב אינם זמינים למעבדות סטודנטים לכימיה. לדוגמא, במהלך הכנת הטקסט הזה, קבוצה של עמיתי שחוקרת את התפתחות הרבייה של יתוש הוואנה לא הצליחה למדוד את טמפרטורת המים באופן קבוע מכיוון שאין להם מספר מספיק של מדחומים.

המדע הקובני מתקדם היכן שהמדע הטוב ביותר בעולם מתקיים, אך יש לו גם מאפיינים משלו. ראשית, זה ציבורי לחלוטין. עם התוכנית האחרונה להקמת מרכזי אוניברסיטאות בכל אחת מ- 149 העיריות ולהפיכת כולן למרכזי הוראה "מיקרו-אוניברסיטאיים", המחקר כיום נפוץ מתמיד.

בעלות ציבורית מאפשרת לתכנן מדע, לשלב אותו בפרויקטים לאומיים, ומאפשרת קישורים מנהליים לגיוס והכשרה של חוקרים מדעיים. מסעות האוריינות ההמונית בשנת 1960 הרחיבו את המספר הפוטנציאלי של מדענים בזמן שהמאבקים למען שוויון נשים ונגד גזענות פתחו דרכים חדשות לעבודה. כיום נשים תופשות 52% מהצוותים המדעיים, שחלק טוב מהם מורכב מתפקידי אחריות. בין האנשים שעבדתי איתם נמצאים שר המדע, הטכנולוגיה והסביבה, שהוא אישה. דיקן הפקולטה למתמטיקה של אוניברסיטת הוואנה הוא גם אישה. כך גם מנהל המכון לחקר פירות, ראש המרכז להגנת בעלי חיים וצמחים, המעבדה לפתולוגיית צמחים, המרכז למתמטיקה וסייברנטיקה המיושמת לרפואה, מכון קרלוס פינליי ושניים מארבעת ראשי המכון לאקולוגיה. וסיסטמטיקה. מספר גדל והולך של מדענים הם אפרו-קובנים. החינוך הוא לגמרי בחינם. המחקר נחשב למאמץ פורה, המשימה לייצר אזרח מוסמך ומאומן היא מעל לכל השקעה חשובה לעתיד. לכן אין מכשולים כלכליים ללימודים.

כאשר המרקסיסט הבריטי ג'יי די. ברנל הציע לראשונה את הצורך לתכנן ולקבץ עבודה מדעית בשנת 1930, (ברנאל, 1939) הרעיון התקבל בלעג ובעוינות רבה. הוא הוקע כדיכוי טוטליטרי של חופש, של מדע הפרט. אולם כעת אסטרטגיות מדעיות נתונות על ידי כל ממשלה בעולם.

תכנון מדעי מציג סתירה גדולה: איך מתכננים משהו שעדיין אינך יודע? אנו יכולים להעריך את צרכי החברה ולקבוע סדרי עדיפויות. אך הפתעה היא בלתי נמנעת במדע, ולכן יש צורך לאפשר המשך דרכים חדשות אשר בפני עצמן מראות את משך התוכנית. אבל איך מבדילים את הבלתי צפוי ממה שצריך לקרות? ההתעוררות של כיוונים וחידושים חדשים אינה, לעומת זאת, הסכמה של הקהילה המדעית, אלא יוזמה של קבוצה קטנה של אנשים. בצד השני של הסקאלה, הסכמה על סדרי עדיפויות מייצגת את הסכמתם של מנהיגי המדע, אלה שיצרו את תחום העבודה כפי שהוא, ולכן בדרך כלל פחות ביקורתיים כלפי כיוונו. זה דורש תכנון גמיש מאוד עם דרגות חופש המאפשרות לנו לשנות מסלול מהתכנית הראשונית שלנו.

תכנון מדעי קובני מציג יעדים כלליים. ברמה הלאומית, חלקן מוצעות לפי תחומי העדפה.
לממשלות המחוז יש שלהם כמו גם המשרדים והמוסדות השונים. המוסדות לוקחים חלק באופן אינדיבידואלי בפרויקטים הנמצאים בסמכותם, ושם העובדים מקבלים מידה של חופש לבצע את עבודתם בכל מקום בו משאבים מאפשרים זאת. הפרויקטים שמגיעים מלמעלה הגיעו לשם ביוזמת חוקריהם, כך שתהליך התכנון עולה או יורד מספר פעמים במבנה הפורמלי לפני שאומץ. יש חקירות תכופות במהלך חקירה מדעית, כולל דיונים עם עמיתים לעבודה ועם הציבור שיושפעו באופן שהחקירה היא תהליך קולקטיבי גדול אף יותר מזה שהציע הצוות הבין תחומי.

בשנת 2001 הוצגו 3,093 תוצאות מחקר רשמיות, מתוכן 403 מתוכניות לאומיות, 1,584 ממשרדי נציגי החברה ו -1,077 מהרשויות הטריטוריאליות. על בסיס לא מקצועי, האגודה הלאומית לחדשנים ורציונליזציה (ANIR) מציגה עשרות אלפי חידושים בשנה. ההשתתפות המסיבית בחדשנות (ANIR) מונה יותר מחצי מיליון חברים, שמתוכם התגלו ביסודם כמאה אלף פתרונות לבעיות טכניות. ניסיון זה מפריך את הרעיון כי בהיעדר הזדמנויות להעשיר את עצמו בהמצאות, החדשנות תעמוד בקיפאון. קבוצות של חובבי מחשב, בוטניקה או תחומים אחרים משלימים את המחקר המקצועי.

האופי הציבורי של המדע הופך אותו למדע פתוח. אין מידע נסתר מסיבות קנייניות. הממציאים יכולים לקבל תגמול כספי על החדשנות שלהם, אך אין להם סמכות לדכא או להגביל את השימוש בו. יש מעט חזרה מיותרת של מאמץ מצד הגופים המוסמכים. זה מאפשר למדענים קובניים לשתף פעולה בין גבולות מוסדיים. התפתחות בשנים האחרונות של החיסון הסינתטי נגד המופילוס שפעת כללה עבודתם של מרכזי מחקר רבים בתחום הביוכימיה, האימונולוגיה והיישום התעשייתי והקליני בפרויקט חדשנות זה. המחקר הלאומי למגוון ביולוגי הוכן בשיתוף פעולה עם משרד המדע, הטכנולוגיה והסביבה (CITMA), משרד ההשכלה הגבוהה, משרד החקלאות, משרד הבריאות הציבור, משרד הכלכלה והתכנון ומספר רב של של מכונים בתוכם. ניתן לומר את אותו הדבר על האטלס הלאומי ועבודות נהדרות אחרות שדרשו שיתוף פעולה נרחב. בהיעדר תחרות מגונה על פטנטים, לקובה יש את היכולת לעצור ולבחון תוצאות בלתי צפויות אפשריות של חקירה. קובנים עובדים עם אורגניזמים מהונדסים גנטית כבר יותר מ -17 שנים, אך הם לא העלו אור על אף מגוון של צמחי GMO [2] כי הם ממשיכים לחקור את הסיכונים הסביבתיים האפשריים שלהם. (בורוטו, 2004)

מכשול עיקרי בהערכה רצינית של מחקר ומינהל בארה"ב הוא שהדוח השנתי של בעלי מענקים וסוכנויות החסות שלהם הוא שילוב של תוצאות בפועל והייפ עצמי, צעד נוסף לאיחוד שלקשיים אין חשיבות מועטה. המידה העצומה של רבים מהפרויקטים לא מאפשרת לשכפל אותם או שבוחנים בינלאומיים רבים באמת מכירים אותם מספיק טוב כדי לבצע הערכה ביקורתית. CITMA מסוגלת להעריך בצורה אובייקטיבית יותר את מצב הסביבה ולתעד תקלות. בינואר 1997 כינסה CITMA סדנה בנושא איכות הסביבה כגוף הייעוץ הלאומי "ריו + 5" להערכת עמידה בקובה בהסכמים. ההזמנות הועברו למשרדים שונים, סוכנויות, ארגונים לא ממשלתיים ומשלחות מחוזיות סמוכות. המשתתפים התייחסו לכל אחת מהקטגוריות שנדונו באג'נדה 21 וגם לחלק מהתוספות שלהם. לכל תחום בעיה תיארו את ההישגים וגם את הקשיים העיקריים. לדוגמא, במדור החקלאות רשימת ההישגים כוללת את מערכת חיזוי מחלות הצומח, הקמת מרכזים להתרבות אויבים טבעיים של מזיקים ומחלות, והגידול במספר הפוליקולטורים. בין הליקויים שהוזכרו ניתן למנות את עבודת העזר שאינה מספקת ובלתי יציבה, היעדר מחקרי השפעה על הסביבה על מערכות הייצור החדשות, ומעניין במיוחד "קיומם של דרגות דעה שונות בנושאי חקלאות בת קיימא הוא רק תוצאה של המיוחד המיועד לתקופה. להיעלם כאשר המגבלות הנוכחיות מאפשרות (אפשרי) וניתן לצמצם את השימוש הרב בדשנים, חומרי הדברה, מיכון וכו '. "

האסטרטגיה הסביבתית הלאומית העריכה לאחרונה את החוויה (לאחר 1997). לאחר רישום להיטים, הם מדווחים כי:
"במקביל להישגים אלה היו טעויות וליקויים, שביסודם נובעים ממודעות, ידע וחינוך סביבתי לא מספיק, היעדר ביקוש גדול יותר בניהול, הכנסת והכללה מוגבלת של תוצאות המדע והטכנולוגיה, שילוב עדיין לא מספיק של הממד הסביבתי במדיניות הפיתוח, התוכניות והתוכניות והיעדר מערכת משפטית כוללת וקוהרנטית מספיק. מצד שני, היעדר משאבים מהותיים ופיננסיים מנע להגיע לרמות גבוהות יותר של הגנת הסביבה, דבר שהחריף בשנים האחרונות. בגלל המצב הכלכלי בו הייתה שקועה במדינה, בגלל אובדן היחסים המסחריים עם המחנה הסוציאליסטי לשעבר והמצור הכלכלי המתמשך והמוגבר של ארצות הברית ... "(CITMA 1997) [3].

למרות שלרוב טוענים בארצות הברית כי ממשלת קובנה מאשימה אותם בטעויות של עצמם, כאן אנו רואים ניתוח מפורט הכולל את כלכלת המלחמה נגד קובה כגורם אחד בלבד בקרב רבים המשפיעים על המצב.

תפיסה מוטעית נפוצה היא שהמדע במדינה מתפתחת צריך להתמקד ביישומי התגליות המדעיות בעולם, ומחקר בסיסי שכזה הוא מותרות של עשירים. באופן כזה או אחר זה מגנה מדינות להסתמך על יעדים במחקר בסיסי שנעשה במרכזים מטרופולינים מסיבות אחרות. קהילה מדעית קוהרנטית צריכה לפתח תכנון משלה לתרגול, חינוך ואתיקה של חבריה. בתוכנית הלאומית לפיתוח ואיכות הסביבה (CITMA 1995), יש סעיף בנושא הגנה על האטמוספירה. הוא כולל משימות בתרגול מיידי, כגון ניטור זיהום האוויר בקנה מידה זמני ומרחבי וקשור אליו לשיעור התמותה ולבעיות בריאותיות. זה כולל גם מחקרים על ההרכב הכימי של גשם וחילופי אוקיינוס ​​/ אטמוספירה. נוירוביולוגים עובדים עם אוטיזם ובעיות טראומה, אך גם הקשר הנוירוביולוגי עם הרגש.

בחקלאות, עבודת דוקטורט צריכה לכלול חלק על תרומת יישומיה והעשרה למדע. המציאות היא שהמדע הקובני כולל נושאים שאינם קשורים ישירות ליישום כמו ארכיאולוגיה תת-מימית ותורת מערכות מורכבות. יום עיון אחרון [4] הבינלאומי בנושא מורכבות כלל תערוכות שערכו קובנים כגון: אנטרופיה ומורכבות: בעיית בלתי הפיכות; מגירה וסיבתיות באסונות טבע; מורכבות ומורפוגנזה: ממאפייני מערכות לקיומן של מערכות; בניית מודל אנליטי קריטי לחקר זהויות תרבותיות במורכבות חברתית; אסתטיקה והנמקה בנוגע למורכבות: גישה אפיסטמולוגית ומתודולוגית; עדויות למוח כמושך דינמי; הטיפול בגירעון קשב כמצב של חוסר שיווי משקל; טרנספורמציות מפרי הדר לאגרו-סיסטם אורגני; מחסום המורכבות: השינוי הבא לאימונולוגיה. כפי שהפך נפוץ יותר ויותר בקובה, יום העיון כלל הופעות מוזיקליות במסגרת מושב המליאה.

קיים סגנון מיוחד במדע הקובני המושפע מאוד מהפילוסופיה הדיאלקטית המרקסיסטית של המדע ומדגישו את ההיסטוריה, את הנחישות החברתית של המדע, את הכל, את הקשר ההדדי, את הרמות המשולבות של התופעות ואת העדיפות לתהליכים מעל הדברים. כל דוקטורנטים ודאי למדו בעיות חברתיות של מדע וטכנולוגיה, שהופיעו בשנות ה -90 כתחום לימוד ברור. ניתן לראות את ההשפעה של הכשרה זו בחזון המודע של התפתחות המדע כתהליך חברתי, בארגון, בגיוס עובדים, בהעדפה של כל אותן גישות וכלי מחקר המוכרים כתוצרים של יחסים חברתיים המסייעים לקידום. , להשתמש, לתמוך, ליישם ולתגמל עבודה מדעית. יש לקחת זאת בחשבון בבדיקה ביקורתית של מצב התחום הבינלאומי וביכולת לבחור באופן פעיל במה להתמקד. לדוגמה, מתוך הכרה שתעשיית התרופות מפתחת רק את התרופות שיש להן שוק גדול ומשתלם, הקובנים אפשרו לבחור תחומי מחקר לא ידועים מכיוון שלא היה קל להפוך את הידע לסחורה, או בגלל שהמחלה הייתה נדירה. בקרב עשירים. לפיכך, קובה הייתה בחזית העבודה בנושא רטינוזה פיגמנטוזה, ויטיליגו ומלריה. זה מעודד גם חזון מדעי המשלב תרומה לכלכלה ולתרבות הכללית של המדע
חברה עם ידע על הצרכים הפנימיים שלה באיזון בין חובות, שילוב סוגיות תיאורטיות ומעשיות וארגון שיתופי של המחקר.

מאפיין מהותי של נקודת המבט הדיאלקטית המרקסיסטית הוא המכלול וביקורת הרדוקציוניזם. נושא שחוזר על עצמו בכל המדע הקובני הוא הפתיחות שבה הוא מתמודד עם בעיות ונכונות עם רמות ארגון רחבות.

אגוסטין לאג ', אימונולוג ומנהל המרכז לאימונולוגיה מולקולרית, היה מבקר מוצהר של רדוקציוניזם מולקולרי וגנטי: הוא רואה במערכת החיסון "מערכת הכרה ושליטה בהרכב האורגניזם עצמו, אשר ויסותו תלוי לא רק על נוכחותם או היעדרם של שיבוטים מסוימים של תאים, אלא גם על האינטראקציה של שיבוטים האמורים זה עם זה (תכונות על-שבטיות) " התבונן בעתיד האימונולוגיה באינטראקציה עם נוירוביולוגיה והימור על סינתזה של טכנולוגיות מדעיות מולקולריות גבוהות ורפואה חברתית. לאג 'מעלה גם את שאלת האתיקה במדע, את השאלה האם יש להשתמש במדע בכדי להגביר או לסיים אי-שוויון בעולם. גישה רב-מפלגתית זו משתרעת על פני כל מדע קובנה. ברפואה מכשור טכני מודרני מתקיים יחד עם צמחי מרפא ("בית המרקחת הירוק"), אפידמיולוגיה חברתית וסוגים שונים של רפואה אלטרנטיבית. הם לא נתפסים כמנוגדים: מכון קרלוס פינליי היה חלוץ בפיתוח הביולוגיה המולקולרית לייצור חיסונים, אנטיביוטיקה וחומרים אנטי כולסטרול, והוא שלט גם בתוכניות דיאטה מקרוביוטיות ניסיוניות. ממצא מרכזי בקובה למניעת HIV / איידס שילב כימותרפיה (כל האנשים הזקוקים לתרופות רטרו-ויראליות מקבלות אותה) עם התערבויות ברמת האוכלוסייה, כולל הסגר בסופו של דבר וחינוך שכונתי. עבודת השיקום מורכבת ממדעי מוח מתקדמים וריפוי בעיסוק. תדירות ה- HIV / איידס בקובה היא בדרך כלל 0.035% ולא היו מקרים של הידבקות בילדות מאז 1997. אחת התוצאות של המחויבות הרבה והמיקוד הרחב שלה היא שקובה היא מדינת העולם השלישי עם רמת הבריאות הטובה ביותר והראשונה בקנה מידה עולמי, יחד עם קנדה עם תמותת התינוקות הנמוכה ביותר בחצי הכדור.

נושא נוסף של דיאלקטיקה הוא העדיפות המוענקת לתהליכים על פני דברים. נילדה פרז, אחת האחראיות על חקלאות אורגנית קובנית, מציעה את שינוי המסלול מחקלאות נתונים לחקלאות מעובדת.

המדע מוגדר באופן רחב יותר בקובה מאשר בארצנו. הקולוקוויום האחרון שהפיק את הספר קובה. שחר האלף השלישי.
מדע, חברה וטכנולוגיה (Castro Díaz-Balart, 2004) כלל משתתפים מהתחומים הרגילים אך גם מכלכלה, פדגוגיה, מדע, חברה וטכנולוגיה ותקשורת ואודיו-ויזואלית. השיחות החלו כאשר כל משתתף תאר את המצב הנוכחי של תחום עבודתו ואת סיכויי העתיד שלהם, ובכך פינו את מקומם לדיון פתוח בנושאים כלליים. אלה הקשורים לאתיקה היו די חוזרים ונשנים.

באופן זה, המדע הקובני מאפשר מחויבות אמיתית לתהליך פיתוח אקולוגי מכיוון שהוא ציבורי, מתוכנן, קולקטיבי, הוליסטי, רב-מפלסי ומשולב בחינוך כל הקובנים ומחויב לצרכים החומריים והתרבותיים של האנשים.

התיאור לעיל מדגיש את הכיוון בו המדע בקובה שונה משלנו. לא כל המוסדות עובדים כמו שצריך, לא כולם חושבים בדיאלקט, תמיד נוכל למצוא דוגמאות למראות צרים וקבועים. אבל הכיוון אליו הוא נבנה, כיוון השינוי.

פיתוח תוכנית סביבתית

לתוכנית הפוליטית של המהפכה הקובנית לא היה חזון אקולוגי במפורש בראשיתה. הדאגה המיידית של הממשלה החדשה הייתה לחסל עוני קיצוני, לספק מים ותברואה, דיור ואוריינות. אך עוד לפני הניצחון תכנן מפקד תנועת 26 ביולי במטאנזס, אוניני מוניז, גן בוטני. הרס יערות קובה, השחיקה הנגרמת על ידי מונו-תרבות וכלכלת קני הסוכר, שכיחותן של מחלות זיהומיות שניתן היה למנוע, והצורך בפיתוח משאבים במדינה למניעת עוני, כל זה היה מכוון ליצירת תוכניות נפרדות מ ההתפתחות האקולוגית המודעת שהוצעה מאוחר יותר.

ברגע שספר האביב השקט של רייצ'ל קרסון הגיע לקובה, פידל קסטרו הפיץ אותו בין חבריו, ובכך החל להפיץ את המודעות הסביבתית. כבר בשנות ה -60 היו תוכניות יערות מחדש, הכנסת מערכת Voisin לסיבוב מרעה, חפירות של מאות בריכות כמיקרו עתודות, ביטול מקורות זיהום, מסעות חיסון המוניים. המכון לתכנון פיזי, תחום קובני חדש, ביצע את המחקר הסביבתי הראשון שנבחר אתרי פיתוח (ריי, 1989). הקבוצה, המרכז לפיתוח אינטגרלי של הבירה, היא אחד מהזרזים לפיתוח חדשני באופן משתתף ב
שכונות.

יעדי העדיפות לחקלאות היו אספקה ​​יציבה של מזון, משכורת וביטחון לאוכלוסיה הכפרית, סוכר לייצוא והכנסה לתעשייה. הסכנות שבשימוש בחומרי הדברה הוכרו וניצבו לראשונה בצורה חשובה באמצעי הגנה לעובדים חקלאיים, אך הפיתוח החקלאי המשיך להיות הרוב בפרדיגמה של "המהפכה הירוקה" שתלויה במידה רבה בעדינים יותר. זנים והזרקה מסיבית של הון כימי ומכני, המיובאים בעיקר.

No había aún un campo organizado para la ecología. La biología cubana era la típica biología colonial del trópico: biología aplicada a la medicina y la agricultura, botánica y zoología sistemática, elaboración periódica de observaciones ecológicas. En la Universidad de La Habana el programa de trabajo de zoología comenzó con dos años de zoología mayoritariamente descriptiva, estudiando las principales familias de la vida animal. En debates dentro de la Universidad en 1.968, la administración y los estudiantes llevaron propuestas para seleccionar los principales hitos de la ecología, pero muchos en la Facultad pensaron que esto podría forzar la exclusión de familias completas de animales "perdiendo así la visión de conjunto de la evolución", como si la evolución fuera un catálogo de sus resultados. En cualquier caso la Facultad no estaba preparada para enseñar aquellos objetivos. Pero sí se estaba ya experimentando con el sistema de pasto rotacional, policultivo y control biológico de plagas.

La tabla 2 muestra algunos de los principales acontecimientos en la evolución de una perspectiva y compromiso ecológicos. Aproximadamente en los años 60 se dio el periodo que estableció las bases del posterior desarrollo.

El sistema sanitario fue eficaz en la eliminación de la polio en 1963, la malaria en 1968 y la difteria en 1971. La primera ley de reforma agraria de 1959 puso las tierras nacionales a disposición del desarrollo de programas.

En cuestión de tres años el analfabetismo fue erradicado. La abolición del racismo legal, el reconocimiento de la igualdad de derechos de la mujer, y la ampliación de la educación gratuita y los becarios aumentaron el número potencial de científicos. Cuba envió cientos de estudiantes a completar sus estudios al extranjero, mayoritariamente a los países de Europa del Este. Se elaboraron mapas de suelos, de recursos acuícolas y de especies en peligro.

Tabla 2.
Algunos hitos en el desarrollo de la alternativa ecológica

1960 Nacimiento del Instituto de Planificación Física y el Grupo por el
desarrollo Integrado de la Capital.
Introducción del sistema Voysin del pasto rotacional.
Comienzo de la restauración de las áreas de minas a cielo abierto.
Construcción de algunas de las 1400 micro reservas de energía, recursos
acuíferos, recreo y producción de pescado.
1970
Transición hacia la agricultura de bajo consumo.
Creación de Jardines Botánicos.
1972-3
Atlas Nacional.
1974
Cuba se une al programa el Hombre y la Biosfera de la UNESCO y elige la
pluviselva de montaña de la Sierra del Rosario como su área de estudio.
1975
Primer congreso del Partido Comunista que adopta las tesis sobre medio
ambiente.
Toda la nueva maquinaria es usada para tener un fácil tratamiento de
residuos.
1976
Se adopta la Constitución. El artículo 27 relaciona protección
medioambiental con economía sostenible y desarrollo social y reconoce los
compromisos del Estado y los ciudadanos en la protección medioambiental.
Se establece COMARNA (Comisión de Recursos Naturales y Medioambiente)
1978
Aprobación de leyes que impiden el fomento de proyectos perjudiciales con
el medio ambiente.
1980
Experimentos con la agricultura ecológica y los organopónicos.
Centros para la reproducción de Entomoparásitos y Entomopatógenos
(CREE) para el control biológico de plagas.
Estructuras legales e institucionales para la inspección medioambiental y licencia del desarrollo de proyectos.
Plan Turquino-Manatí por el desarrollo sostenible de las montañas.
Adopción masiva de organopónicos urbanos.
1990
Estrategia Ambiental Nacional.
Instrumentos legales de protección medioambiental, inspección y apoyo a la Inspección Nacional de la Biodiversidad Fundación Antonio Núñez Jiménez por la Naturaleza y la Humanidad.

Se lleva a cabo la declaración: "una sociedad cubana con una conciencia de desarrollo ambiental que reconoce la Naturaleza como una parte de su propia
identidad, y una institución activa en el progreso de los valores culturales
y medioambientales en Cuba y en el mundo."
Red de protección de áreas protegidas establecidas.
Aumento de la cubierta forestal en un 23% de la superficie terrestre.

Sistema de áreas protegidas.

En los años 70, Carlos Rafael Rodríguez introdujo su argumento que diferenciaba desarrollo de crecimiento y luchó por un fomento integrado, situando los objetivos preliminares para un desarrollo armónico de la economía y las relaciones sociales con la naturaleza. Esto implicó un rechazo a los planteamientos estalinistas, cuya conocida perspectiva en los gobiernos comunistas de Europa del Este, que sin duda producían de todo, consistía en que sólo tras la abundancia era posible una sociedad que pudiese ocuparse de mantener sus relaciones sociales en armonía con la economía. A pesar de sus desacuerdos con Rodríguez sobre cómo debería ser organizada la economía, Ché Guevara también hizo hincapié en que las relaciones sociales y el desarrollo económico deben evolucionar juntos. Al mismo tiempo, la UNESCO inició su Programa de Biología Internacional. Cuba formó parte de él y eligió la pluviselva de montaña de la Sierra del Rosario como área de estudio.

Aquí, sentados sobre lechos empapados bajo una lluvia tropical sin fin, zoólogos y botánicos empezaron juntos a verse a sí mismos como ecologistas.

En el primer encuentro nacional de ecología en 1981, representantes de la investigación en botánica, zoología, agricultura, oceanografía, turismo e industria alimenticia se reunieron en torno al debate de los pesticidas y el tratamiento que debe hacerse a los residuos industriales. La industria alimenticia exigió nuestra atención por la contaminación que estaban causando y preguntaron qué podían hacer con las montañas de cáscara de arroz y hueso de mango que acumulaban. El instituto de turismo preguntó cómo desarrollar servicios respetuosos con el medioambiente. Concluimos el encuentro con una resolución que exigía una Comisión de Medioambiente con competencias para hacer cumplir los acuerdos. Esto fue rápidamente asumido, y la comisión fue al poco elevada al rango de consejo ministerial, el actual Ministerio de Ciencia, Tecnología y Medio Ambiente (CITMA). Su informe "resolvió una contradicción en la vieja estructura de dirección de la actividad medioambiental en un país en el que los ministerios estaban encargados del medioambiente para los mismos recursos naturales que ellos explotaban con fines económicos haciendo de ellos `juez’ y `parte interesada’ en la misma actividad." (CITMA 1997b)


La industria del azúcar era responsable de alrededor del 47% de las emisiones contaminantes que llegaban a los ecosistemas de costa. Pero la industria también fue pionera en el reciclaje, el uso de residuos de la producción energética y el diseño de un sistema de producción prácticamente cerrado.

Una década después, los Institutos de Zoología y Botánica se unieron finalmente dentro del actual Instituto de Ecología y Sistemática. Este grupo ha dirigido el modo en que se desarrollan los programas de biodiversidad y áreas protegidas y los programas especiales de protección de costas y bosques.

Un problema que no ha sido resuelto es el de la energía nuclear. En un país que depende de la importación de carburantes, una planta de energía nuclear parece algo muy atractivo. La unión soviética mediante apoyo técnico y económico animó a Cuba a comenzar la construcción de una central nuclear en Juraguá, cerca de Cienfuegos. Pero surgieron dudas, ¿podrían realmente contar con seguridad ante una desastrosa fusión nuclear? En un pequeño país esto podría ser aún más devastador que en Rusia. ¿Incluso las operaciones normales sin un acontecimiento catastrófico tal como una fusión envenenarían los alrededores con radiactividad?¿no requeriría la central nuclear demasiada agua? ¿podría encontrarse un lugar seguro donde almacenar los peligrosos residuos radiactivos? Pero en esos años la Unión Soviética se desplomó y ninguna ayuda próxima llegó más, y formas alternativas de generación de energía iban avanzando. La planta a medio construir continúa en el mismo lugar y todo este asunto ha estado bajo control. De acuerdo con el ingeniero José Luís García: hemos renunciado prácticamente a la vía electro-nuclear, entre otras razones porque han aparecido formas alternativas a corto plazo basadas en el petróleo y gas nacional. Pero, sin duda en términos estratégicos no podemos desechar la posibilidad de que en algún momento podamos optar por la energía electro-nuclear" (en Castro Diaz-Balart, 2004). En septiembre de 2004 la turbina principal de la planta de Juraguá se llevó a la termoeléctrica de Guiteras para reemplazar otra turbina defectuosa.

Como en otros campos, también en relación con el medio ambiente los cubanos toman una perspectiva muy amplia. La visión de una alternativa ecológica de desarrollo está surgiendo desde la perspectiva de conservación de áreas naturales, agricultura, sanidad, planificación urbanística, alternativa ecológica, producción no contaminante y eliminación de residuos, participación comunitaria, educación medioambiental, y objetivos que involucran distintos sectores de la sociedad en particular de las zonas afectadas. Los problemas de contaminación tanto del lugar de trabajo como del lugar de residencia están incluidos dentro de la misma estructura.

El Plan Nacional de Medio Ambiente de 1995 (CITMA 1995) integra un amplio listado de problemas y propuestas y es llevado a cabo por el trabajo coordinado de agencias gubernamentales, ONG’s y la participación de la comunidad.

Agricultura

Uno de los objetivos pendientes en el camino de Cuba hacia el desarrollo ecológico es el reconocimiento de la agro-ecología como estrategia nacional.
El desarrollo de la agricultura fue denominado al principio como la altamente tecnológica "Revolución Verde" bajo la perspectiva de un desarrollo comunitario internacional. Pero pronto, los cubanos en muchas instituciones comenzaron a reevaluar de forma crítica áreas de estructura económica, geografía de la producción, organización de cultivos, gestión de plagas, fertilización y mecanización.

Esto llegó a través de la convergencia de varias iniciativas distintas. Dentro de la agricultura, personas como Luís Ovies y Tenelfe Pérez en protección de la flora, Magda Montes en investigación de cítricos, Rafael Martínez Viera y Antonio Castañeiras en el Instituto Nacional de Investigaciones Fundamentales en Agricultura Tropical Alejandro de Humboldt, Ricardo Herrera del Instituto de Ecología y Sistemática realizaron proyectos en policultivos, microbiología del suelo y control biológico de plagas [5].
Los ecologistas empezaron a manifestarse en contra del uso cotidiano de
pesticidas.

Había un intenso debate en torno a los pesticidas y la alternativa ecológica. El tradicional punto de vista progresista del socialismo europeo consistía en una inevitable evolución de "atrasado" a "moderno". El capitalismo inhibía el desarrollo completo de ese "avance" y monopolizaba sus beneficios, cuyos costes eran soportados por obreros y campesinos. Por tanto, el trabajo de un país liberado era ir tan pronto como fuera posible tras el camino del "progreso". Miembros de la modernización agrícola incluyeron el paso de trabajo intensivo a capital intensivo, de economía de pequeña escala a una de gran escala, del heterogéneo mosaico de la producción campesina a la homogénea y racionalizada economía agraria y cultivos especializados, de la sumisión a la naturaleza a la conquista de la misma, de la superstición al conocimiento científico. Basados en esta aproximación se veían a sí mismos como rigurosos materialistas y se burlaban del punto de vista ecologista como "idealista", una nostalgia sentimental por un pasado dorado que realmente nunca existió.

Contraatacamos con el argumento de que era la altura del idealismo la que permitía llegar a soluciones sobre la producción y el compromiso con la naturaleza. Propusimos que el desarrollo era un proceso ramificado en el que la técnica elegida no es socialmente neutra, y en la que cada tipo de sociedad debe encontrar su propio patrón de relación con el resto de la naturaleza. La experiencia acumulada estaba mostrando que la agroecología era productiva, barata y más segura que los medios químicos (Funes y col. 2002).

En concreto, defendimos que más allá de la dicotomía de trabajo intensivo frente capital intensivo estaba un conocimiento y reflexión intensivos sobre la agricultura. En lugar de consumir grandes cantidades de energía en el transporte de importantes masas de materiales, buscamos el diseño de sistemas lo más autosuficiente posibles. La mecanización era a veces muy importante, pero otras destructiva con el suelo, ineficaz con suelos muy húmedos, demasiado cara y una restricción para otras prácticas agronómicas.

Una combinación de tractores y tracción animal parece óptima en función de
las circunstancias.

En lugar de tener que decidir entre un tipo de producción a gran escala y una "lo pequeño es maravilloso" aproximación a priori, vimos la escala de la agricultura dependiente de las condiciones naturales y sociales, con las unidades de predicción adaptadas a la mayoría de las unidades de producción.
Diferentes escalas de cultivo hubieron de ser ajustadas a las líneas de
agua, las zonas climáticas y la topografía, la densidad poblacional, la distribución disponible y la movilidad de las plagas así como a sus enemigos.

El mosaico aleatorio de la agricultura tradicional, obligado por la posesión de la tierra, y los paisajes destructivos del cultivo industrial se reemplazarían por un mosaico planificado para un uso en el que cada parche aporta sus propios productos, pero también ayuda a la producción de los otros: los bosques dan madera, combustible, fruta, frutos secos y miel, pero también regulan el flujo de agua, modulan el clima hasta una altura diez veces mayor que la de sus árboles, crean un microclima especial de viento en la zona borde, ofrecen sombra al ganado y a los trabajadores y es el hogar de enemigos naturales de las plagas y el de polinizadores del cultivo. Ya no habría cultivos especializados produciendo sólo una cosa. La economía mixta tendría en cuenta el reciclaje, una dieta más diversa para los agricultores y una barrera frente a los imprevistos climáticos. Tendría una demanda de mano de obra más uniforme a lo largo del año. La cooperativa «El Carmen» en Ciego de Ávila es un proyecto piloto de transición de un cultivo especializado de cítricos a otro de producción mixta.

La arrogante presunción de la conquista de la naturaleza ha sido sustituida por una estrategia de interacción con la misma respetando en todo momento su autonomía y complejidad.

El saber tradicional no podía rechazar la superstición, pero debe ser entendido como un patrón de comprensión y ceguera, justo como la ciencia moderna. Nuestra tarea era la de ver ambos en un orden crítico e integrar el detallado, particular y matizado conocimiento campesino con el más general y comparativo, pero abstracto de la ciencia agrícola, una integración que dependía de científicos y agricultores reunidos como iguales en una misma iniciativa. Esto es más fácil por el hecho de que muchos científicos agrícolas provienen de familias del campo. Desde hace poco, el sistema australiano de permacultura está siendo difundido en Cuba por grupos de solidaridad de Nueva Zelanda y la Fundación Antonio Núñez Jiménez.

El Periodo Especial, con escasez crítica en combustible, productos químicos y alimentos, reveló la fragilidad de la agricultura de alta tecnología y alentó la adopción de una agricultura ecológica. Pero también redujo la capacidad de llevar a cabo medidas ya adoptadas. Inspecciones medioambientales se pararon por la falta de suministro y combustible necesario para llegar a las zonas a inspeccionar. Pequeños árboles resistentes, espinosos invadieron los campos abandonados por falta de tractores. La grave contaminación de los autobuses se mantuvo por falta de piezas de repuesto y recambios. La economía de emergencia alentó a saltarse algunas de las normas de protección. Tuvimos la paradójica situación de que las condiciones ambientales empeoraron cuando la conciencia medioambiental era más profunda. Cuando las medidas de protección acústica se implantaron, algunos fabricantes estaban convencidos que se trataba de una medida para casos de emergencia. Nuestra tarea llegó a ser la de convertir a estos ecologistas de necesidad en ecologistas de convicción para antes de que finalizase la emergencia y comenzara una lenta destrucción de Cuba. Esta transformación está siendo llevada a cabo mediante educación a todos los niveles, la formación de agrónomos orientados ecológicamente y el debate continuo.

Mientras tanto en el Ministerio de Defensa, una nueva doctrina de defensa se gestaba, la cual asumía la posibilidad de una Cuba siendo parcialmente ocupada por una potencia hostil. La reacción cubana sería un combate de todo el pueblo. Pero esto requería una autosuficiencia local en ausencia de organización central e intercambio. Un manual de defensa civil para ese tiempo tenía capítulos dedicados a primeros auxilios, hierbas medicinales, organización de escuelas, y producción de alimentos. Esto llevó a la investigación militar a dedicar unos mínimos a agricultura, y en 1987 Raúl Castro exigió una extensa introducción de organopónicos, cubetas organizadas en la vertical con suelos abonados y enriquecidos donde la cosecha podría crecer en pequeñas áreas sin depender de la entrada externa de recursos. La agricultura hoy está evolucionando en una dirección agrícola y socialmente sostenible diversa en su producción y caracterizada por:

Una combinación de cultivo rural, periférico y urbano. La agricultura urbana
ahora ocupa unas 30.000 hectáreas que producen más de 3 millones de toneladas de verdura fresca al año por cada 11 millones de personas. Como la mayoría de los programas cubanos cumple múltiples objetivos: abastece de abundante verdura para el año a los consumidores.

Esto ha transformado la dieta cubana de las comunidades, los colegios y lugares de trabajo y ha incentivado la propagación de restaurantes vegetarianos. Disminuye los costes de transporte y almacenamiento por venta directa al consumidor. Da empleo a unas 30.000 personas simultáneamente cuando la capital no es capaz de invertir en más mano de obra industrial.

Esto viene a ser unas 10 personas por hectárea, un sistema de trabajo muy intensivo que sería considerado muy ineficiente en los Estados Unidos. Ellos producen 3 millones de toneladas de vegetales por cada 11 millones de habitantes así que cada trabajador está produciendo vegetales de sobra para 36 personas. En el contexto de desempleo que apareció con el Periodo Especial es socialmente eficiente. La agricultura urbana aumenta las zonas verdes en las ciudades, descontamina el aire y proporciona focos de integración social.

Diversificación. La diversificación geográfica es una protección regional frente a catástrofes tales como huracanes que pueden tener zonas de destrucción de más de 300.000 Km. Más localmente, en lugar de grandes cultivos especializados, las empresas son transformadas en producción mixta de frutas, vegetales, cereales básicos, ganado y pescado. Esto da como resultado una tierra en mosaico que hace un mejor uso de la topografía y el microclima y permite el reciclado dentro de la parcela. Cada pedazo del mosaico tiene sus propios productos, pero también contribuye al conjunto. El bosque proporciona sus productos (madera, combustible, frutas, frutos secos, miel), sirve como refugio a aves insectívoras y murciélagos, regula el flujo del agua, crea un microclima especial en el borde y da sombra para el descanso y el esparcimiento. El pasto sustenta al ganado en la producción de carne y productos lácteos, dando estiércol para abono, frena la erosión, proporciona néctar para miel y avispas beneficiosas. El ganado bovino está integrado con los tractores en un complejo sistema de tracción, y caballos y otros animales ayudan en el control de las malas hierbas. La diversificación es una barrera frente a desastres naturales que afectan particularmente a cereales y aumenta la necesidad por una mano de obra más uniforme así como también asegura la diversidad local de aportes alimenticios. También aumenta el nivel técnico del trabajo agrícola para una población rural demasiado acostumbrada a aspiraciones de una vida limitada al manejo del machete que combina evaluación constante y toma de decisiones con trabajo duro de cultivo.

El mantenimiento de la fertilidad del suelo se hace por abono orgánico,
rotación de cereales, uso de bacterias fijadoras de nitrógeno, hongos que
movilizan potasio, fósforo y otros minerales y el cultivo de lombrices de
tierra.

El control de plagas es natural y biológico. Está demostrado que es más efectivo que el control químico, más económico y protege la salud de las personas y el medio ambiente. Por ejemplo, la producción de patata dulce mediante pesticidas convencionales produce 7,8t / ha comparados a los 8,9 t / ha del tratamiento integrado de plagas, y el valor de producción por hectárea es de 818,6 dólares comparado a los 904,7 dólares (Maza y col. 2000).

La protección ecológica hace uso del policultivo y del acuerdo espacial de cereales, rotación, favorecimiento de predadores, introducción de avispas parásitas y hongos y finalmente productos biológicos como el cinamomo. Toda la agricultura urbana es ahora orgánica y mucha de la agricultura en su conjunto está avanzando en esa dirección. La Fundación «Antonio Núñez Jiménez» para la Naturaleza y la Humanidad es una importante ONG de Cuba. Ha desarrollado trabajos estratégicos para la sostenibilidad urbana y ha sido el principal grupo promotor de la permacultura.

Los ecologistas finalmente ganaron la lucha contra el desarrollismo. Llevó mucho tiempo y el debate a veces fue duro, pero tuvo un carácter totalmente distinto a los similares en Estados Unidos. Todas las partes estuvieron buscando formas de aunar las necesidades de la sociedad así que las discrepancias eran sólo discrepancias, no sucedáneos de conflictos de intereses. Nadie estaba presionando por los pesticidas o la mecanización para obtener beneficios.

Socialismo Cubano y Medioambiente

Ahora podemos volver a la pregunta inicial: ¿cómo lo consiguió Cuba? Al más
abstracto nivel, la respuesta más corta es socialismo. Es decir, los convenios sociales y las prioridades medioambientales en el socialismo hicieron del proceso ecológico una correlación casi «natural» entre economía y desarrollo social y del compromiso por mejorar la calidad de vida un objetivo principal de progreso. Pero una abstracción no mueve recursos ni cambia mentes. El cambio ocurre mediante las acciones de personas particulares a través de las decisiones que toman. Y las decisiones se toman en relación a las preguntas formuladas, el escenario social en el que las respuestas se plantean, las herramientas disponibles para proporcionarlas y el criterio para valorar si las soluciones son correctas o no. «Natural» sólo significa que era más fácil tomar decisiones a largo plazo y que cuando se erraba en las propuestas o el compromiso institucional obstruía la perspectiva ecológica había un incentivo colectivo que corregía errores.

Un caso concreto es el paso de piedra construido desde la costa cubana hasta el centro turístico de Cayo Coco. Los ecologistas habían advertido que causaría problemas en la hidrología del área y daños en los manglares. Pero la urgencia económica prevaleció. El paso fue construido en contra de las advertencias y los mangles comenzaron a morir. Pero cuando esto fue observado, algunas partes del paso fueron eliminadas y reemplazadas por puentes de ojos que permitieron el flujo del agua.

El socialismo hizo que las propuestas ecológicas fueran más frecuentes. Pero los cubanos podían haber decidido que no, y en efecto eso fue lo que sucedió al principio cuando en ausencia de una conciencia ecológica la urgencia para solucionar las necesidades de las personas llevó a decisiones perjudiciales.

Entonces, «natural» quiere decir que si el enfoque desarrollista inicial, la Revolución Verde, resultaba ser destructiva con la capacidad productiva e intoxicaba a personas y naturaleza, se consideraba motivo suficiente para reexaminar la estrategia. Esto significa que una vez debatida la dirección no había instituciones ansiosas comprometidas con defender líneas perniciosas en acuerdo con lobbys, firmas de Relaciones Publicas, abogados y testigos comprados. Significó que científicos cubanos y líderes políticos, fuertemente unidos en un amplio, dinámico e integrado enfoque, fueron capaces de reconocer los orígenes de las diferentes estrategias de desarrollo en la economía política mundial y las consecuencias de las distintas decisiones. Esto significó que hubo científicos preparados para defender la propuesta por un desarrollo ecológico, oídos receptivos en dirigentes y público para acoger comprensivamente los argumentos, y una lógica en la toma de decisiones que hizo de la alternativa ecológica de desarrollo un conjunto equitativo y colectivo esencial en el socialismo cubano. Así es como lo están consiguiendo. www.EcoPortal.net

Referencias:
-Aldoregía Valdés-Brito, Jorge, Pablo Resik Aviv and Hector Rodríguez
Báster.
-1985. Organización y administración de la investigación. Revista Cubana de
Administración de Salud 11:305-316.
-Bernal,J.D.1939. The Social Function of Science.
-Borroto, Carlos, in Castro Díaz Balart, 2002.
-Capote, René. In Castro Díaz Balart, 2002.
-Castro Díaz-Balart, Fidel. In Díaz-Balart(ed) Cuba. Amanecer del Tercer
Milenio. Editorial Debate, Habana, 2002.
-CITMA. Programa Nacional de Medio Ambiente y Desarrollo. 1995.
-CITMA. Taller «medio Ambiente y Desarrollo»: Consulta Nacional Río+5. 1997.
-CITMA. National Enviroment Strategy. 1997.
-Complejidad la Havana 2004.( Program and abstracts of second bienal
International Seminar on the philosophical, epistemological and
methodological implications of complexity theory, and parallel wordhop on
complex biological sistems.)
-Funes, Fernando, Luís García, Martín Bourque, Nilda Perez and Peter Rosset
(ed.s).
-Transformando el Campo Cubano: Avances de la Agricultura Sostenible.
Asociación Cubana de Técnicos Agrícolas y Forestales. 2001
-García, José Luís. In: Castro Díaz-Balart p.305.op.cit.
-Integrated Ecology in defense of nature. Program and abstracts of the first
zoological symposium and second botancal sumposium. June 1988.
-Lage, Agostín, in Castro Diaz-Balart,op.cit.
-Martínez Puentes, Silvia. Cuba Más Allá de los Sueños. Editorial José
Martí. Habana 2003.
-Mazo, N., A. Morales, O. Ortiz¸ Paul Winters, Jesús Alcázar and Gregory
Scott. 2000. Impacto del Manejo Integrado del Tetua del Boniato (Cylas
formicarius) en Cuba. Institute of Investigations in Tropical Root Crops and
the Centyro International de la Papa.
-Núñez Jover, Jorge. Philosophy and Social Studies of Science. In: Castro
Diaz Balart, op.cit.
-Rey, Gina. 1989. Cuba, Integral development and the enviromental. Xerox of
presentation at conference in Dalhouse University, Halifax Nova Scotia.
-Vales,M. , A. Alvarez, L.Montes y A.Ávila. 1998. Estudio Nacional sobre la
Diversidad Biológica en la República de Cuba.

* Artículo elaborado para los encuentros de la Latin American Studies
Association, del 6 al 10 de octubre de 2004. De título original «How Cuba
Went Ecological», traducido para la Revista Laberinto por el biólogo Jesús
Caro y revisado por Manuel Varo.
El Dr Richard Levins es profesor de Ciencias Poblacionales del
Departamento de Población y Salud Internacional de la «Harvard School of
Public Health» (EE.UU.). Es miembro de la «American Academy of Arts and
Sciences» en EE. UU. y de la Academia de Ciencias de Cuba y Doctor Honoris
Causa por la Universidad de la Habana. Entre sus obras
destaca: «Levins R. and Lewontin R.C. The Dialectical Biologist. Harvard
University Press, 1985.»

[1] La Sociedad Cubana de Espeleología fue organizada por un grupo de
adolescentes de La Habana que amaban la exploración y la Naturaleza. Comenzó
como un grupo Boy-Scout, pero lo dejaron cuando vieron que se trataba de una
organización conservadora y militarizada controlada por los Estados Unidos.
El geógrafo Antonio Núñez Jiménez era miembro y fue él quien introdujo a
Fidel Castro en la exploración de cuevas en sus comienzos. La Asociación
continuó como una pequeña ONG ecologista.
[2] N.T: Organismos Genéticamente Modificados por sus siglas en inglés.
[3] N.T: se puede encontrar el texto completo en
http://www.medioambiente.cu/download/ENA.pdf
[4] Segundo Seminario Bianual Internacional sobre Filosofía, Epistemología e
Implicaciones Metodológicas de la Teoría de la Complejidad y el Taller
Paralelo sobre Sistemas Biológicos Complejos, La Habana, Enero 7-10 2004.
[5] Las personas mencionadas en este artículo son una idiosincrática
simplificación de los nombres que he podido recordar y de la gente con la
que he trabajado. Otros cuyas contribuciones son igual de importantes han
sido omitidos.


Video: קובה סלק מתכון טעים במיוחד (מאי 2022).